|
|
אסתר פלד 92 אותי ל . . . ", כך אנו אומרים, או, "במשך חיי למדתי ש . . . " . ובכן, האני הזה, שבא לעולם לפני כך וכך שנים, לומד במהלך חייו כל מיני דברים מתוך ההתנסות . כתוצאה מלמידה זו הוא משתנה . אבל יש איזה דבר מהותי, כך אנו סבורים בדרך כלל, שאינו משתנה . למשל, צבע העיניים . כך גם האף ) אלא אם כן עבר שינוי יזום הודות לטכנולוגיה המודרנית ( . אבל אנו מאמינים שלא זאת בלבד שהנתונים הגופניים הבסיסיים אינם משתנים, אלא ישנו איזה "אני" שגם הוא, כמו צורתו של האף, יציב וקבוע מעבר לכל השינויים . קיימת כאן סתירה בסיסית שאנו מודעים לה במידה זו או אחרת . מבט לא סנטימנטלי, מדויק וקפדני יוכיח כי אנו מחזיקים בשתי הנחות סותרות בו בזמן : 1 . ישנו "אני" שאינו משתנה : הוא קבוע מעבר לשינויים ביולוגיים ונפשיים . 2 . ישנו "אני" המשתנה כל העת : מושפע ממהלך החיים, לומד מן ההתנסות . והמסקנה המתבקשת משתי ההנחות : 3 . אני, שאינו משתנה לעולם, משתנה כל העת בהיותו מושפע ממהלך החיים . או, בצורתה הטהורה של הסתירה : אני ) שאינו משתנה ( משתנה . מבט ראשון במשפט זה בוודאי מקומם אחדים מן הקוראים . מצד אחד, הסתירה הפנימית בולט...
To the book |
|
|