107 ל אהוב ל דעת הוא התמוטט בדירתו בפריז בשיא הקריירה שלו והובהל לבית החולים סאלפטרייר - אותו מוסד שהיה מושא המחקר שלו ב תולדות השיגעון בעידן התבונה . המוסד שימש כלא לקבצנים, לזונות, לפושעים ולחולי נפש . מדובר בצירוף מקרים מצמרר, שכן פוקו מת ממחלת האיידס, שהייתה אז לא מוכרת . קורבנותיה של "המגפה המודרנית" - בדומה לאלה שסבלו מתחלואים מסתוריים בדורות קודמים - נחשבו מנודים, והמחלה נתפסה כעונש . בחוגים שמרניים ורפואיים, באמצעי התקשורת וברחובות נשמעו קריאות לשים קץ לאורח החיים ולפעילויות המיניות שלכאורה מפיצים את המגפה המודרנית . כשחברה ניצבת מול סכנה, כפי שהבחין פוקו שנים רבות לפני כן, היא מפתחת "שורה ארוכה של שיטות 34 ומוסדות למדידה, לפיקוח ולתיקון של החריגים" . בשבועות שקדמו למותו ראו אור, לאחר ציפייה ממושכת, שני כרכים מתוך תולדות המיניות . פוקו הרצה באותה תקופה בקולז' דה פראנס על "הדאגה לָעצמי", כפי שזו באה לידי ביטוי במעגל החיים והמוות של סוקרטס . המוות עניין את פוקו מאז ומעולם . כבר ב – ,1963 ב הולדת הקליניקה , הוא כתב שמי שמת מ"מחלת האהבה" חווה את ה – passion . הקונוטציות הדתיות ברור...
To the book