|
|
118 נשיקה של זהב סבתא שלי, גידלה אותה, ולאחר תקופה נכנסה שוב להיריון וילדה את בתה השנייה . משזו גדלה, המשיכו ניסיונותיה של סבתא שלי להביא ילדים . באחד מהם, ילדה סבתא שלי בן, שלזמן מה נשם ונראה היה שהוא בריא . שמחתה של סבתא שלי הייתה רבה, אך זו הייתה שמחה מוקדמת מידי . בשעה שחבקה את בנה, הבחינו האנשים סביבה וגם היא שהתינוק הפסיק לנשום, ושאין בו כלל רוח חיים . משום שכך היה הדבר, אמרו לה האנשים שתפסיק לאחוז בו כי הרי הוא מת ושתניח אותו בצד : — הוא מת למה את אוחזת בו כך ? סבתא שלי השיבה להם בזמן שהיא מסרבת להרפות ממנו, ואינה מכירה בעובדה שהוא נפטר : — למה אתם אומרים לי דבר כזה, הוא בסדר גמור, הוא עוד יגדל, אלוקים נתן לי אותו . האנשים סביבה חזרו ואמרו לה שתניח את גופת התינוק בצד ושתעטוף אותו, כדי שיהיה מוכן לקבורה, אך סבתא שלי סירבה לקבור אותו בהעדר בעלה שהיה בעיר אחרת . כל זמן זה היא מיררה בבכי רב, ושאלה אותם : — איך אתם רוצים שאקבור את בני, הרי הוא נושם ? משחזר בעלה הודיעו לו כולם שאשתו ילדה, אך התינוק נפטר . הצטער רבות סבא שלי ואמר : — גם עכשיו ? גם הפעם נפטר לי בני ? ובכה רבות . סבתא של...
To the book |
|
|