|
|
90 מיזוג אופקים האחרונות בשדה האמנות המקומית והבין-לאומית בין האמנות הפיגורטיבית לבין אסכולות שונות שחרתו על דגלן את ערך ההפשטה, את "היעדרות האובייקטים", שבה ראו את "הביטוי הנעלה ביותר ללא-כלום החשוף" . יש שעדיין תוהים במשיכת כתף ספקנית מה כבר יכול להיות הערך המוסף של יוצרים ריאליסטיים שמתעקשים להמשיך להוציא תחת ידם תיאורים ריאליסטיים בעידן הצילום, ויש המברכים על תחייתו של הציור הריאליסטי אבל מסתייגים ממופעיו המופרזים . כך, לדוגמה, בתגובה לתחייתה של השפה הפיגורטיבית בעשייה האמנותית הניאו-ריאליסטית של אמנים אמריקנים באמצע שנות השישים של המאה העשרים, שבאה לעולם כתגובת נגד לאקספרסיוניזם המופשט, כתב האמן והמבקר ליאו סגדין ( 1927 – ) : "בדומה לתחייתו של לזרוס, האמן שב לחבק את גופתו של הריאליזם . אבל אם מותו 3 של הריאליזם גרם צער בקרב הציבור, לא נראה שתחייתו גרמה אושר לרבים" . חוסר הנחת לנוכח הופעתו של הזרם הניאו-ריאליסטי בשנים אלו נבע בין השאר מכך שזרם זה לא ביקש להציע "ייצוג אשלייתי" של המציאות גרידא, אלא ביקש גם לבצע בה מניפולציות אמנותיות שונות, בלי לפרוע או לבטל את המאפיינים הפיגורטיביי...
To the book |
|
|