פרק עשירי: בין מדיניות לפוליטיקה

272 ןימ קריר של מוסדות טובים או מדיניות מקרו-כלכלית טובה" . והוא מסכם ש"אימוץ 3 ניסויים אקראיים מבוקרים גרם לחוקרי פיתוח להנמיך את שאיפותיהם" . ההצהרה הזו משקפת היטב דעה ממוסדת בכלכלת הפיתוח שזוכה כיום לתמיכה נרחבת . על פי הדעה הזו, הבעיה האמיתית בפיתוח אינה הניסיון להבין איזו מדיניות היא הטובה ביותר, אלא כיצד לפשט את ההליך הפוליטי . אם הפוליטיקה מתפקדת, תצמח בסופו של דבר מדיניות טובה . ומצד שני, בלתי אפשרי לעצב או ליישם מדיניות טובה כשהפוליטיקה אינה עובדת, לפחות לא בכל מצב . אין טעם לנסות לפענח מהי הדרך הטובה ביותר להוציא דולר על בתי ספר אם בכל מקרה 87 סנט ממנו לא יגיעו בסוף לבתי הספר . מכאן ( כך לפחות מניחים ) ש"השאלות הגדולות" דורשות "תשובות גדולות" — מהפכות חברתיות, כמו למשל מעבר לדמוקרטיה יעילה . אולי אין זה מפתיע שמהצד השני ניצב ג'פרי סאקס, הרואה בשחיתות מלכודת עוני : העוני גורם לשחיתות, והשחיתות גורמת לעוני . הוא מציע להתמקד בהפיכת האנשים במדינות מתפתחות לפחות עניים, ובכך לשבור את המלכודת : לסייע למטרות ספציפיות ( למשל שליטה במלריה, ייצור מזון, טיהור מי שתייה, תברואה ) שאפשר לפק...  To the book