פרק שנים־עשר: בין שימור לשינוי

168 פרק שנים-עשר בשם הליברליות, האמורה להכיל השקפות שונות, נאטמת נעמה מול השמרנות : היא מבטלת את הסובלנות עד כדי אי יכולת לסבול גברים יוצאי אתיופיה . היא רואה "שחור בעיניים", כאילו זה המחסום התרבותי הבלתי נראה המקשר סמלית בין האדם השחור לחשוך, ואשר ניצב הפוך לאדם הנאור . בסופו של דבר גוררות אחריהן התפיסות הללו דחייה בוטה של המסורת כולה, ונוצר ריחוק בלתי הפיך בין נעמה ל"אתיופיוּת" : "בגלל שהתרחקתי מדי, אני לא הולכת לאירועים, לא הולכת לבקר . פתאום אני מרגישה שהגזמתי . " הראייה הדיכוטומית שנוצרה במציאות הישראלית אינה מאפשרת פירוק והרכבה מחדש : כדי להיות אישה חופשייה בעולם העכשווי נדרשת נעמה לדחות את כל החבילה התרבותית כמסה אחת . נשים רבות בקהילה דוחות באחת את תפקידי האישה המסורתיים, ועיקרם חתונה בגיל צעיר והבאת ילדים לעולם, ואלה שטרם נישאו בגיל שלושים באות לכדי התנגשות עם הוריהן : אניה, שהתחתנה בעודה ילדה, ובתה מעיין, שאומרת כי מבחינת אמה התנהלותה בהקשר הזה היא "משהו שלא יעלה על הדעת" . טגיסט אוסרת על הוריה "להתעסק" איתה בנושא הזה . ונעמה אומרת : "אני חושבת שאבא שלי רוצה שאתחתן כי הוא רוצ...  To the book