פרק אחד־עשר: העברה בין־דורית

140 פרק אחד-עשר מסלקים את כולם ורק אותי לא, והייתי יושבת ומקשיבה ועושה את התנועות שהוא היה עושה . " סבים אלה ואחרים חיברו את הנכדים למסורת, סיפקו להם תחושה של ביטחון וזרעו בהם את ניצני זהותם ואמונתם . עדנה אומרת במפורש : "אם אני דתייה, זה בזכותו . אני דתייה בשביל סבא . בזכות סבא . " אבא של נעמה גויס כשהייתה קטנה . כעבור כמה שנים החליטה אמה הצעירה להצטרף לחבריה ולעלות לישראל . "אני קרובה מאוד לסבא שלי," מספרת נעמה . "לי ולסבא שלי יש קשר מאוד מיוחד . הייתי בת שש . אמא שלי רצתה לעלות לארץ יחד אתי, וסבא אמר לה שהיא לא יכולה לקחת אותי כי זה מסוכן מדי . סבא שלי אמר שהיא תעלה והוא ידאג לי, ובאמת אמא שלי עלתה לארץ והשאירה אותי . מהרגע שאמא שלי עזבה סבא שלי נתן לי יחס מיוחד . כמו נסיכה ! זה עורר כמובן הרבה קנאה במשפחה המורחבת, וגם לא סיפק את הצורך שלי בהורים, אבל אני זוכרת שהיה דמות מאוד מגוננת, ותחשבי כמה היה לי קשה . שנה וחצי בכפר . גם העלייה הייתה מאוד קשה . " על הקשיים בדרך סיפר הסב, גֶברֶה : "נעמה הייתה חולה מאוד בסודן . חשבנו שהיא תמות . הדלקנו עששית, ישבנו לידה כל הלילה . לא ישנו, התפללנ...  To the book