|
|
112 פרק שניים עשר שהחל לקרום עור וגידים בכמה מדינות במערב הדמוקרטי . מסיבות שונות, לא היה כל סיכוי שהמודל של מדינות ברית המועצות לשעבר יועתק לישראל . גם מפ"ם שהרטוריקה שלה דיברה נכבדות ב"עולם המהפכה" לא ששה לכך באמת . מכל מקום, במשך העשור עלתה מדי פעם האופציה הסוציאליסטית במפלגות הציוניות של תנועת העבודה, אלא שצלילה הלך ונחלש עד שגווע . לגדיעת האופציה יש שתי סיבות ( נסיבות ) בעלות זיקה אמיצה זו לזו : האחת, ה"פרימט" הציוני שלא יכול היה להימזג עם סוציאליזם . השנייה, תנאי המצב בישראל שהקשו, בעצם הצרו עד לאַין את האפשרות לקיים מודל סוציאליסטי . לשני אלה יש להוסיף גורם סיבתי והוא "הסוכנים", קרי, האנשים שעשו את ההיסטוריה בתנאים שתוארו לעיל ואשר חלק מהם נכפו עליהם וחלק מהם נוצרו על ידם . מדובר בראשי תנועת העבודה, בעיקר מקרב מפא"י, שניווטו את תהליך בינוי המדינה . החל מיום לידתן כמעט, הציבו מפלגות הפועלים הציוניות את ה"תאום" שלהן, הוא הסוציאליזם, אחרי סימן המקף . לכולן היה ברור כי זהו הזיווג הטבעי, האפשרי, המתאים והנדרש ביותר כדי לייצר חברת מופת סוציאליסטית עבור יהודים . בורוכוב, סירקין והוגי ר...
To the book |
|
|