פרק ה: הפסיכולוגיה המבלבלת של יציאה מהארון

] 103 [ הפסי כולוגיה המבלבלת ש ל יציאה מהארון מיקי : אני אוהב אותו . דניס : ותפקידי להחזיר אותך לקרקע המציאות ! מיקי : תקשיבי, אני אוהב אותו, בסדר ? ואם את רוצה להיות אימא אמיתית, אז תפנימי מה שאני אומר לך . דניס : אני לא מאשימה אותך במה שקרה, באמת שלא . אני רק . . . אני רק רוצה את הבן שלי בחזרה . מיקי : אימא . . . דניס [ מושיטה כף יד פתוחה לעברו ] : אני צריכה אותך ! [ מיקי יוצא אל אהובו, ג'ז ] מיקי : ג'ז . . . ג'ז : מה קורה ? סקוט [ אחיו הפצוע של מיקי ] בסדר ? מיקי : זה נגמר . . . ג'ז : על מה אתה מדבר ? מיקי : אני ו . . . הם . היא אמרה . . . אימא . . . שאם לא אוכל להיות הבן שהיא רצתה שאהיה . . . אז היא . . . ככה היא לא יכולה להיות אימא שלי . הברירה הייתה פשוטה . כל מה שהייתי צריך זה להישאר או ללכת משם . ואני כאן . ג'ז : בוא הנה [ הם מתחבקים ] . אני מצטער . [ דניס צופה בהם מבעד לחלון וחוזרת אל סקוט הפצוע ] סקוט : זה המצב, אימא . את נתת לו הזדמנות . את הבהרת לו הכול . לא יכולת לעשות יותר מזה . דניס [ נאנחת ] : אני שונאת את המקום הזה . בכל פעם שאני נכנסת לכאן, אני מאבדת מישהו . אמנם עימו...  To the book