פרק 5 : עמדת ההקשבה האמפתית | 103 שהלכתי אתה . כשאת סטרייטית, את לא שמה לב לזה . אף אחד לא מזכה אותך במבט נוסף . ואת יודעת . אהמ, כבר אמרתי – לא הייתי אישה שרגילה להרבה תשומת לב . פתאום אני קולטת את כל התשומת לב הזו כלפיי . וגם להרגיש שמתייגים אותי, את הסטיגמה, ואת יודעת שתפסידי כל מיני דברים . . . זכויות שמגיעות לך . [ צוחקת, ופתאום נהיית רצינית . ] את יודעת, זה היה ממש מפחיד . בת הזוג שלי תמיד ידעה, והיא תמיד, את מבינה, הייתה שונה, מפני שהיא אפריקנית ולסבית נוסף על כך . אז בעצם היה לי קשה נורא במשך שנתיים בערך להתרגל לזה, את מבינה, לתווית הזאת . מראיינת : הזכרת סטיגמה כמה פעמים והקושי שלך לתווית . זאת תגובה מעולה המצויה בין שיקוף לשאלה . כשיקוף, היא מזמינה פירוט נוסף ומעוגנת היטב במה שסופי סיפרה זה עתה . כמו כן, תגובה זאת מתייחסת להיבט מרכזי בשאלה הגדולה של החוקרת, אבל עולה כאן בטבעיות בתוך זרם הסיפור של המרואיינת על החוויה שלה כמו שהיא זכורה לה . סופי : בהתחלה זה לא היה טוב . אני . . . [ היסוס ארוך ] נהגתי לשתות המון [ מפנה את פניה הצִדה, מדברת בשקט ] . בהתחלה . אוף . אני מנסה לחשוב...
To the book