עימות

92 | כיצד לראיין למחקר איכותני - גישה התייחסותית המראיין : זה היה רגע משמעותי מאוד, אבל כאילו שררו בו רגשות מנוגדים . שולמית : כן . אולי הייתי יותר מדי ביקורתית . גם משום שלא רציתי שבעלי יאכל את זה, כי יש לו קיבה רגישה, אז לא רציתי שהוא יאכל את כל זה . אז הרגשתי כאילו אני נותנת משהו רע . המראיין : אבל בשביל מישהו שאין לו בכלל מה לאכול . . . הנה העימות . טון הדיבור חשוב כאן מאוד . הטון חייב לשדר : "אני משתדל להבין יותר טוב את מה שאת חושבת", ולא, בשום אופן : "איזה רעיון מגוחך" ! שולמית : אני לא בטוחה שזה היה מעשה טוב . אבל, כן, אני יודעת, אני יודעת שבאופן כללי זה טוב . אבל אני לא מבינה – אני חושבת יותר מדי, ועדיין אני לא מבינה למה זה מעורר בי רגשות עזים כל כך . בקטע זה המראיין בחר בעמדה שהמעשה של המרואיינת היה טוב יותר מאשר רע, והעלה את השאלה מה כבר יכול להיות רע במתן מזון לאדם רעב . שימו לב שזה קצת הלחיץ את שולמית ( "כן, אני יודעת, אני יודעת" ) . היא חשה לא מובנת, אבל הציעה את ההסבר "אני חושבת יותר מדי", מה שיכול להיות גילוי עצמי חשוב שכדאי לעקוב אחריו . מכל מקום, המראיין למד מתוך הדו -...  To the book