נרטיב אישי כפתח דבר/ עמיה ליבליך

10 | כיצד לראיין למחקר איכותני - גישה התייחסותית בשיעור אישיות למדנו, באופן ביקורתי למדי, על פרויד, יונג, אדלר ואחרים, שניגשו לפסיכולוגיה בצורה שונה לגמרי, ופגשנו את 'תיאור המקרה' כמתודה אחרת שהוצגה לנו כנחותה לניסוי המדעי . חזרו והדגישו באוזנינו כי טענה שאי - אפשר להפריכהּבמחקר איננה מדעית, ולכן היא פסולה . בכך הועמדו במקומם כל הפסיכואנליטיקאים ותלמידיהם . למרות זאת, היו אחדים בינינו שביקשו לעצמם הכשרה קלינית . זו נחשבה אז לבחירה מכובדת פחות, אם לא נאמר ירודה . אני פניתי למחקר כמותי על הנושא המדעי 'נטילת סיכון תחת לחץ' . וכך, כשסיימתי את הדוקטורט שלי ב - 1967 ( והוכתרתי בתואר על הר הצופים המחודש מיד עם תום המלחמה ) , הבנתי היטב שיש שני שדות פסיכולוגיים זרים ומנוכרים : הפסיכולוגיה הניסויית והפסיכולוגיה הקלינית . אלה יוצרים מצבים מלאכותיים ומודדים תגובות, ואלה משוחחים עם בני אדם ומרפאים . דבר אין ביניהם . הלימודים לא הכחידו לחלוטין את המניע ההתחלתי שעִמו באתי לתחום : להבין בני אדם, ובהם - את עצמי . לפיכך, גם אני פזלתי לשדה הקליני, וכשנסעתי לפוסט דוקטורט, למדתי להנחות קבוצות גשטאלט . אלא...  To the book