200 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר רִמזי מִספרים, ומאופיינת בשימוש רב בנוטריקונים, בגימטראות ובאקרוסטיכונים . גרסאותיו ( * ,42 * ,43 * 44 ) מעלות שאלות ביחס לקשר שבין פרקטיקה חידתית זו ובין הטלוס האפשרי שאותו הן מנסות לחשוף בבסיס הטקסט . התשובה לשאלות אלה עשויה לייצר קבוצה פרשנית טיפולוגית מיוחדת המלווה את התימה . גרסת הרֹקח בכתב יד מנצ׳סטר- גסטר 1831 את פרשנותו זו של הרֹקח ( * 42 ) אפשר לאפיין כתנועה מתמדת בשלושה ממדים סמיוטיים מקבילים, כשכל ממד מייצר שיח פרשני שונה ובעל תכלית טלאולוגית משלו . בתשתית גרסתו מונח הממד הריאלי של המסופר, המכיל התייחסויות ישירות למעשה יהודה ותמר, גם כאשר הוא טומן לטעמו רמזים להתפתחויות היסטוריות עתידיות . ממד אחר הוא הממד הסימבוליסטי-ההיסטורי, זה המצייר את יחסי יהודה - תמר כביטוי ליחסי אלוהים - ישראל בסיני . ברובד העמוק ביותר נמצא ממד אלגורי, או מטא-היסטורי, ובו מתוארים יחסיהם של יהודה ותמר כשיקוף לכלל ההיסטוריה היהודית שעיקרה גלות וגאולה . במקצת קטעי פרשנותו עובר הרֹקח מממד לממד ברציפות, באופן המבטא את קיומם במקביל ולא בתחליפיוּת . גרסתו המצטיינת ביופי 5 רב ראויה לצ...
To the book