|
|
182 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר הפייטן פותח בחוה, אם האנושות ״יצירתו של שדי . . . ונקראה אם כל חי״, וממשיך בתיאור אימהות האומה . שרה ״הייתה אשת חמדה שילדה כוכב נגה״, ״זוג עמודים קמו מרבקה״ . לאה ורחל מקבלות בשיר יחד בית אחד : ״ילדים רבים עמדו מלאה ורחל״ . בבית הבא מתאר הפייטן את יוכבד ״שלושה כתרים עמדו מיוכבד״ אם הלוויה והכהונה, ולאחר מכן את תמר כאם המלכות : ״שני מלכים עמדו מתמר״ . תמר מצוינת אפוא כאם המלכות ומנויה בנשימה אחת עם גדולות האומה . בהמשך נראה כי מגמה זו תבלוט בפיוטי חתנים מן המאות התשיעית – העשירית . בכתב יד המתוארך למאות 900 - 00 נתון פיוט הספדים נוסף . פיוט זה של מחבר אנונימי בשם ׳שמואל׳ מכיל את חלקה הראשון של התימה הנוגע לירידת יהודה ולנישואיו עם בת שוע . ושוב נראה סביר כי לפנינו רק שריד מן הפיוט, וכי הוא אינו מצוי לנו בשלמותו . עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי בִּנְטוֹת גוּר צעודה 40 פוריה נשא שם ושלשת בניה ילדה צומת ראשון ושני גם האם ? הוכחדה וַתָּמָת בַּת-שׁוּעַ אֵשֶׁת-יְהוּ [ דָה ] רעיון התשובה כאחד מהיסודות הרוחניים המרכזיים שעליהם מושתת העולם מודגש בפיוט באמצעות הודאת יהודה . הפיוט "ה...
To the book |
|
|