144 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר 4 יש שזיקות אלה תופענה ברמת החומר, ברמת המחברים בגרסאותיהן השונות . הפונקציה הסיפורית ואף בשלד הסטרוקטורלי של הסיפור כולו . קשרים אלה מרחיבים את אופקי המשמעות של התימה . 5 על פי רוב לטיפוס הסיפורי על ׳יהודה ותמר׳ מקבִּילוֹת שונות בסיפּוֹרת חכמים . הפורמולה מטפלת ביסודות המשותפים האלה : גבר חומד אישה זרה, בא אליה בסתר או באיסור, בסופו של מעשה מובהר לו ( על פי רוב מפי הדמות עמה שהה באיסור ) כי האישה שאליה בא אינה זו שאליה התכוון . הגבר נתקף רגשי אשמה וחרטה ונוחל בּוֹשת פנים . אפשר שהסיפור בעל המצע הדומה ביותר לענייננו הינו המעשה על 6 בדמיון נרטיבי זה כבר הבחין ר׳ יצחק ר' חייא בר אשי המופיע במסכת קידושין . 4 כך למשל, כאמור, ניכר הדמיון המוטיפמי בהקשר לסוגיית הלבנת הפנים בסיפור על ׳מר עוקבא׳ ( כתובות סז ע״ב ) . קרבה תימטית זו מועלית בגרסת המדרש הגדול ( * 57 ) ובגרסת מעם לועז ( * 98 ) ו ילקוט מעם לועז ( * 4 ) ; הטיפוס הסיפורי של תמר מתקשר גם לסיפור על ׳אבוה דשמואל׳ שמקורו ב הלכות גדולות ( דף פא א, סימן לט, הלכות גיטין עמוד תכ ) . קשר זה יועלה בגרסת משה אלשייך תורת מש...
To the book