'פֶּתַח עֵינַיִם' כ׳מרחב אחר׳ בסיפור

גרסת היסוד – הסיפור המקראי בבראשית לח | 57 בדרך של פוליסמיה מצטרף הביטוי ׳פתח עיניים׳ למשמעויות המוטענות בשני ערכיו : הן כמקור מים והן כאיבר ראייה . ניתן לסמן קשר אטימולוגי מובהק בין העין 98 העיינות, כעיניים שעל פני האדמה, מהוות מטפורה כאיבר ראייה לעין כמקור מים . 99 לעיניים שעל פני האדם . זיקה סמיוטית קיימת גם בין דמעות העין למים . ׳פתח עיניים׳ נתפס במדרש גם כמקום עליון, מקום אשר בו תצפית רחבה למרחב שאליו נשואות כל העיניים . הזוהר והגרסאות הקבליות והחסידיות הרחיבו משמעות זו כנוגעת לעיניים העליונות, היינו הספירות העליונות . מרחב זה מבחינה מיסטית הוא אפוא פתחם של העולמות העליונים . מול השפה המושגית מתגלם ׳פתח העיניים׳ בבראשית לח כהטרוטופיה, כמקום 00 היחידות ההטרוטופיות הן חלק מהמרחב הממשי, האחר, כמרחב של הפקר ביצירה . אך הן נבדלות ומובחנות ממנו באופנים שונים, הן מסוגלות לספוח לתוכן בו-בזמן כמה מיקומים שהם עצמם מנוגדים אלה לאלה וקשורים לפלחי זמן שונים . בהתאם לפשט הכתובים חושב יהודה את תמר לזונה, כי ביושבה ב׳פתח עיניים׳ כיסתה פניה, ולא זיהה אותה ככלתו . דרשנים ופרשנים ידגישו כי בעת שגרה ...  To the book