רבנו תם כיצירה בהמשך דבריו שם תיאר המאירי את היצירה הספרותית בת הזמן . הספרותית ההלכתית החשובה שבאה מספרד הוא הזכיר את ספר ההלכות של ר׳ יצחק אלפסי תוך שתיאר בהרחבה רבה את הספרות ההלכתית שהשתלשלה ממנו בספרד ובפרובנס . משדה התרבות הצפון צרפתי-אשכנזי הוא הזכיר את פירוש רש״י לתלמוד שאותו תיאר כ׳ראש כל החיבורים שנתחברו דרך פירוש׳ ואילו מפרובנס הוא הזכיר תחילה את ר׳ אברהם בן דוד הוא הראב״ד ורק לאחר מכן חכם שקדם לו, ר׳ יהודה בן ברזילי, איש ברצלונה, ואת ספרו ׳ספר העיתים׳ שחובר בראשית המאה השתים שוב אנו מוצאים אותה תמונה . חשובי המחברים בספרד ובצפון אירופה עשרה . הם חכמים שעיקר פעילותם היא במחצית השנייה של המאה האחת עשרה בעוד שהחיבורים התלמודיים החשובים מפרובנס הם בעיקרם בני המאה השתים עשרה . אין ספק שתיאורו של ר׳ מנחם המאירי, משקף מידה רבה של אמת, והמרכז התורני שבפרובנס מאוחר לחבריו שמצפון ומדרום . בעוד שבאלו פרחו מרכזי תורה וחכמים כבר במאה האחת עשרה הרי שפרובנס המתינה לתורה עד למאה שאחריה . גם היום, במוצאי המאה העשרים שבה זכינו להיכרות עם שפע עצום של חומר פרובנסלי בתחומי ההלכה ופרשנות התלמוד,...
To the book