הריגת כינה בשבת: פולמוס ומקורותיו

פרק יד : בין השפעה למחלוקת : רבנו תם ור׳ יוסף בכור שור ובמקרה זה שב רבנו תם ותמך בעמדת סבו : והשיב לו ר״ת זצ״ל בדבר זה אסרת את המותר והתרת את האסור דעל כרחין דמתרגם קלמתא כנים דקרא היינו אותם לבנים שקורין וֵיש ובלעז פִרוֻלִא 7 גבי איפרא הורמין אימיה דשבור והיינו אותם לבנים כדמוכח סוף פרק כל היד מלכא דשדרא דמא לקמיה דרבא וכו׳ עד ההוא בתרא דם כנים הוה לא הוה קא ידע ליה . אסתייעא מילתא שלח לה סריקותא מקטלא כלמי [ . . . ] אלמא זה דהנקראים קלמי נהרגים על סריקותא וכנים דקרא מתרגמינן כלמי שמע מינה דכינים דקרא היינו אותם הנמצאים בראש שהורגים אותם במסרק ומעשה דנס 8 דאין היה שגדלו אז מן הקרקע וראיה לדבר ממהדורי מילי ומסמרמוטי כלמי דרכן להיות בסמרטוטי בגדים אלא אות׳ שקרוין וֵיש . רבנו תם, כמו ר׳ יוסף, ראה במכת הכינים מקור לזיהוי הכינה שהיתר הריגתה אמור בתלמוד . אולם, את כינה זו זיהה רבנו תם באמצעות אונקלוס שתרגם ׳כנם׳ שבפסוק ( שמות ח ) כ׳קלמתא׳ . בסיומו של סיפור המופיע בתלמוד הופיע המשפט : ׳סריקותא מקטלא קלמי׳ שמשמעו הוא שכלמי נהרגים במסרק ומכאן, דהיינו באמצעות שילוב התלמוד עם התרגום, הסיק רבנו ת...  To the book