|
|
8 רבנו תם ולכאורה גם כלים שהטעם שבהם כבר פוגם תבשיל חדש ? ! תשובת רב חייא בריה דרב הונא על שאלה זו הייתה : לא אסרה תורה אלא קדירא בת יומא, דלאו נותן טעם לפגם הוא . לאמור : כלי מדיין נאסרו ללא תהליך הכשרה רק כאשר המדיינים בישלו בכלים הללו ׳היום׳ שאז טעם הבישול הראשון – האסור – משביח את טעמו של התבשיל השני . כאשר הכלים לא היו בשימוש ׳היום׳, אזי הטעם שבדופן הכלי הוא ׳טעם לפגם׳ ומותר . מה שלא הוגדר בסוגיה באופן ברור הוא המונח ׳בת יומא׳ – ׳היום׳ . לדעת רש״י בפירושו שם, משך הזמן הגורם לטעם שבכלי להיפגם הוא ׳לינת לילה׳ שמשמעו ר׳ יוסף פנה אל רבנו תם והציע שני פירושים שיעבור לילה בלא שיבושל בכלי דבר . האחד, שבמונח ׳בת יומא׳ התכוון התלמוד לפרק הזמן המכונה ׳מעת אלטרנטיביים . לעת׳ היינו יממה, עשרים וארבע שעות ממועד הבישול האחרון . יתרון הצעה זו שהיא קובעת פרק זמן אחיד להפיכתו של טעם ל׳טעם לפגם׳ . עוד הציע ר׳ יוסף ש׳בת יומא׳ הוא הגבול החוצץ בין היום ללילה, הזמן שבו היום הופך ללילה . דהיינו : בין אם אדם בישל בבוקרו של יום ובין שבישל סמוך לערב, ׳גזירת הכתוב׳ היא שעם בוא החשיכה, שמא בצאת הכוכבים, הטעם...
To the book |
|
|