בין מימרה לפרשנותה

פרק ז : על נוסח התלמוד במשנת רבנו תם 0 רמיזות אינטר-טקסטואליות פנה רבנו תם לתיאור דרכי פעולתם של המגיהים כשכתב : ולא די להם [ = למתקני הנוסח ] בגרסות הנראין פירוש לשבש כי אם בדברי 0 האמוראים והתנאין עצמן ולא יתכן כן לכל יראי השם . רבנו תם הבחין בין ׳גרסות הנראין פירוש׳ לבין דברי האמוראים והתנאים עצמם . לטעמו, אם מתקני הנוסח היו מתקנים רק את לשונות הפירוש ייתכן שהיה אפשר להכיל שינויים אלו . העובדה שלומדי התלמוד לדורותיהם שינו את נוסח גופן של המימרות היא שעוררה את חמתו ועל כך יצא קצפו . הפרדה מודעת של המימרות מפרשנותן לא התחדשה בבית מדרשו של רבנו תם . ואילו אצל בעלי התוספות, הפכה דרך זו לשיטה פרשנית קדמו בעניין זה סבו רש״י, מרוח דברי רבנו תם שצוטטו שבסופו של יום שוכללה בבית מדרשו של הרמב״ן . קודם לכן מתקבל שהוא שלל שינויי נוסח גם ב׳גרסות הנראין פירוש׳ . עיון בפירושיו מלמד שהתנגדות זו הוגבלה להגהת ספרי התלמוד גופם בעוד שככלי פרשני ניצל רבנו תם את הפער שבין מימרה לפירושה . בדברים הבאים אבקש להביא מספר דוגמאות לטענה זו . של רגמ״ה . ראו פינקלשטיין, השלטון העצמי, עמ׳ 8 – ; גרוסמן, חכמי אשכנז,...  To the book