תוספתא

פרק ד : משנה, תוספתא ומדרש 7 5 57 ומקלם יגיד להם . [ . . . ] וטעות גמור בספרים, 59 ובנוסף, בספר אור-זרוע אנו קוראים : קטן בן שנה בן שנתים שנשתמד עם אמו ומת יש אומרים שמתאבל עליו דודאי [ בגדול ] אין מתאבלין עליו כדפרישית לעיל אבל קטן ששמוהו במים מה מעלה ומה מוריד והוה ליה כאילו לא נשתמד . אבל ר״ת זצ״ל אומר שאין מתאבלין 60 קטני עיר הנדחת שהודחו עמה ר״א [ = ר׳ עליו דתניא בתוספתא דסנהדרין אליעזר ] אומ׳ נהרגין וחכמים אומרין אין נהרגין ומדר״א אמר נהרגין סברא הוא דלרבנן אין מתאבלין עליהם . רבנו תם ביסס את הלכתו על התוספתא ולענייננו די בזה, אולם היו שטענו נגדו שאין 6 מקום להשוואה שהרי : התם [ = בעיר הנדחת ] מיירי שגדולים קצת ועבדו עכו״ם אבל קטן שלא עבדה כלל ואינו יודע בין ימינו לשמאלו הוי כשאר ישראל . שאלה זו ועוד אחרת הניעו את רבנו תם לוותר על ההוכחה מן התוספתא ולהציע הסבר חילופי : ועוד היה ר״ת נותן טעם ששמחים על מיתתו יותר מחייו כי אם היה חי סופו היה לעבוד ע״ז וללכת בדרכי הגויים . גם טיעון זה נדחה בידי בני מחלוקתו של רבנו תם שטענו : שלא מצינו שנדחה אבילות בשביל זה שנידון אותו על שם סופו . לא...  To the book