פרק ב

פרק ב – תרגום מוּער לאחר שהנביא תיאר את מה שיבוא על הארץ ועל יושביה בגלל חטאיהם, כאומרו ״כִי ואמר : שובו, קהל האנשים, אל אדון לַה׳ חָטָאוּ״, חזר לעורר את האנשים לתשובה : העולמים באותו היום ותינצלו מ״עֶבְרַת ה׳״ ״ומ״אֵש קִנְאָתוֹ״, כאומרו בסוף הדיבור ״אוּלַי תִּסָּתְרוּ בְּיוֹם [ דף 110 ע ״ ב ] אַף ה׳״ ( להלן פסוק ג ) . ובאומרו ״וָקוֹשׁוּ״ כוונתו אִספו את באומרו ״הִתְקוֹשְשוּ״ כוונתו אִספו את עצמכם, לעיל בתחילת ההערה ) . ריב״ג, המבאר את ״התקוששו וקושו״ בהוראת ״הקבוץ והלקט״, מוסיף אפשרות פרשנית רביעית, שלפיה הנביא קורא לעם להשכיל ולהבין : ״ואיננו רחוק אצלי שיהיה דומה למה שאומרים רבותינו ז״ל לזקן ׳קשישא׳, כאלו אמר : ׳הזקינו עצמכם׳ . ויהיה החפץ בו : השכילו והבינו, מפני ששלמות השכל והתמימות התבונה יהיה בזקנה על הרֹב״ ( ריב״ג, השרשים, עמ׳ , שורש קש״ש ) . דעה זו הובאה גם אצל אבן בלעם ( ״אעקלוא ואפהמוא״ [ = השכילו והבינו ] בביאורו השני ) ואצל ר׳ יוסף קמחי ( רי״ק, הגלוי, עמ׳ 0 , שורש כס״ף ) . ר׳ תנחום הביא את כל הדעות הנזכרות לעיל, ואף הוסיף ביאור נוסף, ולפיו השורש של ״התקוששו וקושו״ הוא קש״ה, ...  To the book