|
|
מבוא כַּסְפָּם גַּם זְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת ה׳ וּבְאֵשׁקִנְאָתוֹתֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ כִּי כָלָה אַךְ נִבְהָלָה יַעֲשֶׂה אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ״ . בביאורו לפסוק יפת כותב : וקו׳ כִי כָלָה אַך נִבְהָלָה הו כ׳תם אלפצל באלמעני אלדי אבתדי בה ודלךּ אנה אבתדי בְאָסֹף אָסֵף וכ׳תם בלפט׳ה׳ כָלָה ויריד בה פנא אלנאס מן ארץ׳ יִשְרָאֵל וקו׳ נִבְהָלָה יריד אנה הודא יפעל כָלָה פהי כָלָה מנדהשה יעני מסרע פי וקת קריב . [ = אומרו ״כִי כָלָה אַך נִבְהָלָה״ הוא סיום הפרק באותו העניין שבו התחיל . לפי שהוא התחיל ב״אָסֹף אָסֵף״ וסיים במילה ״כָלָה״, וכוונתו בכך הכחדת בני האדם ישראל . באומרו ״נִבְהָלָה״ כוונתו שהנה הוא עושה ״כָלָה״, והיא כָלָה מאדמת נבהלת, כלומר מהר בזמן קרוב . ] יפת מתייחס לקשר הספרותי שבין הפסוק השני של פרק א, הפותח למעשה את הנבואה, שהרי הפסוק הראשון ( ״דְּבַר ה׳ אֲשֶׁר הָיָה אֶל צְפַנְיָה״ ) מציג את הנביא וייחוסו : ״אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם ה׳ אָסֹף אָסֵף כֹּל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם ה׳״, לבין הפסוק האחרון בפרק : ״כִּי כָלָה אַךְנִבְהָלָה י...
To the book |
|
|