יוסף עופר הגייה מיוחדת של האות פ״א בשלוש מילים בספר דניאל

יוסף עופר 216 3 ואלה העדויות לקיום והיא מציינת שם את אולם הריאיונות בארמונות מלך פרס . מסורת הגייה מיוחדת של האות פ״א במילה אַפַּדְנוֹ : הירונימוס ( 342 – 420 ) , מאבות הכנסייה, שתרגם את התנ״ך ללטינית, מעיד 4 שטיינר בפירושו לפסוק על הגייה ייחודית של האות פ״א במילה הזאת בפי היהודים . מנתח את דבריו ומסיק כי ההגייה היהודית של האות פ״א במילה אַפַּדְנוֹהייתה הגייה נחצית . הגייה מיוחדת זו שבפי היהודים שיקפה את העיצור p במילה האירנית, שנהגה בלתי-מנושף . היהודים בזמנו של הירונימוס שמרו אפוא על הגייה מיוחדת של המילה הזרה . רב סעדיה גאון ( 882 – 942 ) מפרט בפירושו לספר יצירה ארבעים ושניים הגאים שונים בשפה העברית, וביניהם ״הפ״י כאמרך אפדנו״ . לדבריו : ״אשר לפ״י הקשה – 5 שטיינר משער כי בזמנו של רס״ג נהגתה האות הרי היא בין הבי״ת והפ״י הדגושה״ . פ״א בדרך כלל כעיצור מנושף [ p h ] , ואילו הגייתה במילה אַפַּדְנוֹהייתה כעיצור לא מנושף [ p ] , ואולי הייתה הגויה כעיצור נחצי . קיימות גם שתי עדויות שדווקא האות דל״ת במילה אַפַּדְנוֹהייתה הגויה כעיצור נחצי, כמו האות ظ בערבית . דונש בן תמים מעיד כי כך הגה ר׳ י...  To the book