עינת ברעם אשל יהודה אטלס ומרים ילן־שטקליס: המשך או מהפכה?

עינת ברעי אשל 136 עירנותם של ילדים לדקויות חברתיות ועל תביעתם הבלתי מתפשרת לתשומת לב ולסיפוק צורכיהם . בספרה ילד אז – ילד עכשיו ( תשנ"א ) נדרשה חוקרת ספרות הילדים מירי ברוך להבדלים הכלליים בין ספרות הילדים העברית בשנות הארבעים של המאה העשרים לבין ספרות שנות השמונים . ברוך הדגישה במיוחד את דיוקנם של הילדים והילדוֹת שהצטיירו בשני הקורפוסים . ספרות שנות הארבעים שרטטה את דיוקנו של ילד תמים, מושא לחינוך ערכי וקוגניטיבי, פרט מקולקטיב חברתי שערכיו מחייבים ; ואילו ספרות שנות השמונים ציירה ילד אינדיבידואל ובטוח בעצמו, שעולמו הרגשי זוכה לתשומת לב ניכרת והוא 6 מחקר של חוקר ספרות הילדיםמשמש בן-שיח שווה ערך למבוגר שלצידו . שלמה הראל הוליד הבחנות ברורות נוספות בין שירת הילדים בדור ביאליק, שהתבססה בשנות הארבעים של המאה העשרים והשתנתה שינוי כביר בתקופת "הגל החדש" של ספרות הילדים העברית – בשירתם של יהודה אטלס, יהונתן גפן, נורית זרחי, חגית בנזימן ותמר פיש-נחשון . 7 בין השאר תיאר הראל את הצטמצמותה של מפת הנושאים שייצגה שירת הילדים בתהליך זה . עולם הטבע, למשל, נעלם כמעט לחלוטין משירת "הגל החדש", טען הראל,...  To the book