|
|
פרק שלישי : מעמדה ודיוקנה של בת תימן | 107 הכלה . יש המסבירים שדמי המוהר הניתנים בחברה המקראית הם פיצוי על כוח העבודה שניטל מן המשפחה הפטריארכאלית, ובמקרה זה נגרע ממשפחת הכלה . בדמי המוהר שקיבל אבי הכלה הוא לוקח כלות לבניו וכך מפצה את משפחות כלותיו . כך נהג אברהם כששלח את אליעזר עבדו : וכל טוב אדֹניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרַים אל עיר נחור . . . ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם . . . ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנות נתן לאחיה ולאִמה ( בר׳ כד, י, כב, נג ) . ליעקב לא היה כסף ולכן עבד ארבע עשרה שנים בתמורה לרחל וללאה בנותיו של לבן במפתה בתולה נאמר ״כסף ישקֹל כמֹהר הבתולות״ ( שמות כב, טז ) . ( בר׳ כט, יח - ל ) . ומסביר רש״י ״שהוא קצוב נ׳ כסף אצל התופס את הבתולה ושוכב עמה באונס שנא׳ ( דברים כב, כט ) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף״ ( שם, ד״ה ׳כמהר הבתולות׳ ) . האונס בתולה פנויה חייב לשאת בשני עונשים : לתת חמישים כסף ולשאת את הנאנסת לכל ימיו . לעומתו המפתה מוטל עליו עונש אחד : לשאת את הנערה או לשלם לאביה חמישים כסף . המוהר נשאר רכו...
To the book |
|
|