|
|
פרק שלישי : מעמדה ודיוקנה של בת תימן | 91 עדות אחרת של יום טוב צמח – לאחר ברכת שבע הברכות נכנסו החתן והכלה לחדר קטן, שעל רצפתו פרושים כסתות וכרים לאורך הקיר : הכלה נכנסת בפנים מגולים . זוהי ילדה קטנה בת תשע שנים . על ראשה צניף פנינים העושה אותה לגדולה יותר ממה שהיא באמת . . . היא יושבת לחוד בפנה אחת, וחתנה לחוד בזוית אחרת . . . החתן והכלה שנשארו שם הם כ״כ צעירים ונשואיהם הם, נשואים לבנים . החתן אינו מזדוג עם כלתו . והרבה ילדות מתו ככה מבלי דעת מה הוסיפו להן הנישואים . עד אמצע המאה הכ׳ נישאו בנות יהודיות בגיל שתים עשרה שנה ואף מוקדם יותר . נערה שהגיעה לגיל בחברה המוסלמית בתימן ממשיכים גם היום להשיא קטנות . שמונה עשרה ולא נישאה נחשבת בחברה היהודית ״רווקה זקנה״ ובדרך כלל נישאה לאלמן או לגרוש או כאישה שנייה לגברים נשואים עם ילדים . משל עממי בפי יהודי תימן : בִנְתְתַ׳מַאן וַעַלַיהֵא אַלצַ׳מאן . רצהבי הסביר ״ריחיים לצואר בת השמונה – בת שמונה כבת עשרים לנישואים״ . השנים המעטות שבהן גדלה הבת ליד אִימה שימשו להכשרה לחיי משפחה, ניהול משק הבית, התנהגות דתית – מה מותר ומה אסור, צניעות ומקומה במשפח...
To the book |
|
|