|
|
פרק ראשון : קידושי קטנות במקורות חז״ל | 37 הר״י קארו : ״ואפילו לא אמרה דבר, אלא הלכה ונתקדשה לאחר כשהיא קטנה, אף על פי שהיתה נשואה, קדושיה הם הם מיאוניה״ . ג ) עד מתי הבת ממאנת ? עד תחילת המאה השנייה לספירה יכלה יתומה למאן גם לאחר שגדלה ואפילו לאחר שילדה . מחלוקת בית שמאי ובית הלל מלמדת על האפשרות למאן גם לאחר הנישואין, כנאמר במשנה : ״בית שמאי אומרים אין ממאנין אלא ארוסות ובית הלל אומרים בית הלל ביקשו להקל במיאון הקטנה ככל האפשר גם בנישואין ארוסות ונשואות״ . כדי שלא תהא נשואה בעל כורחה, ולדעת ר׳ ישמעאל הבת ממאנת אפילו ״אם בנה על כלומר גם כשהיא בוגרת וילדה בן עדיין יכולה למאן . אלא שקרה שבתו של כתיפה״, ר׳ ישמעאל באה לבית המדרש עם בנה על כתפה למאן ורבתה המבוכה בבית המדרש . נמנו וגמרו שאין הבת ממאנת אלא עד שתביא סימני נערות – שתי שערות . בגמרא מובאת דעה הקובעת שקטנה ממאנת או מתגרשת בקידושי אביה כשתגיע הגמרא דנה בהמשך : ״אמר רבא שלש מדות בקטן צרור וזורקו אגוזלגיל הפעוטות . ונוטלו וכנגדן בקטנה מתקדשת למיאון, הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה״ . רש״י מסבי...
To the book |
|
|