גישתו של ליבוביץ כחלק מהוויכוח הלגיטימי הפנימי בציונות הדתית

125 פרק ד : בין חזון לפרגמטיזם : עלייתו ודעיכתו של חזון מדינת התורה לגישתו של ליבוביץ, מצוות והלכות דתיות ניתנו רק על רקע תנאֵי מציאות מוגדרים, ולא כציווּיִים מוחלטים התקפים בכל המצבים האפשריים . עולה מכאן, שכאשר המציאות משתנה באופן מהותי נוצרת בעיה חברתית דתית של אי-התאמה בין המחויבות הדתית למציאות החדשה . לבעיה זו שלושה פתרונות אפשריים : א . תפיסה של מחויבות להלכה הקיימת במתכונתה הנוכחית, מה שמחייב לשאוף למשטר ולמציאות שבמסגרתם תתאפשר שמירתה של ההלכה ; היינו התאמתה של המציאות להלכה הקיימת . ב . תפיסת ההלכה הקיימת כדוגמה שנועדה להבהיר את המגמה הכללית של התורה, ומכאן שיש לברר את המגמה הכללית ולשאוף ליצירת מציאות שבה מגמה זו תוכל לבוא לידי ביטוי . ג . תפיסת ההלכה כמכוונת רק לתנאים ולמציאות שבהם היא נפסקה, ומכאן שביטולם של התנאים והמצבים מפקיע ומבטל 131 את תוקפה של ההלכה . לטענתו, התנהגותה של היהדות הדתית מעידה על בחירה בפתרון השלישי, כיוון שקיים נתק מוחלט בין המחויבויות הדתיות המקובלות ובין השאלות האקטואליות הנוגעות לחברה ולמשטר . היהדות הדתית "מכירה לא באידיאולוגיה אלא במציאותה 132 לתפ...  To the book