פולמוס נריה-ליבוביץ כציון דרך בדעיכת חזון מדינת התורה

122 מרוממות לחרדה החברתית הפוליטית החדשה שבמרכזה מדינת לאום יהודית ריבונית ? האם ובאיזו מידה ניתן וראוי לחולל שינויים משמעותיים בהלכה הקיימת כדי שתתאים למציאות החדשה ? הרב נריה, כפי שהראינו בתחילת פרק זה, דן במאמרו בשאלה המתעוררת על רקע קיומו של רוב שאינו דתי : האם ובאיזו מידה ניתן למצוא צידוק הלכתי לכוחו של הציבור להחליט על מינוי שופטים הפסולים לתפקידם מצד הדין, שופטים שישפטו על בסיס חוקים שאינם "משפטי התורה" . לאחר הצגת עמדות השוללות אפשרות זו הציג נריה עמדה מתירה, הטוענת שהסכמת הציבור וקבלתו מועילה אפילו "במקום שיש מומחין", היינו תלמידי חכמים . חשובה במיוחד קביעתו, שלמשפטי המלך יש הצדקה 122 דתית הלכתית אף שהם חורגים "לפעמים מגבולות משפטי התורה" . מאמרו של ליבוביץ עוסק בדיוק בסוגיה שתעורר את הפולמוס כעבור כשלוש שנים : הבעיות המתעוררות בהקשר הלכות שמירת שבת בתנאֵי המציאות של מדינת ישראל כמדינה יהודית ריבונית . במאמר מוקדם זה טען ליבוביץ, שבהלכה במתכונתה הקיימת אין התייחסות לבעיות החדשות המתעוררות במציאות החדשה, והוסיף על כך את הטענה שהמנהיגות הדתית איננה מתמודדת עם הבעיה . מכאן מסקנתו...  To the book