|
|
השיבה הביתה 1958 – 1962 | 205 ברחוב הראשי ועתה היא פורשת לישון . גברת זו – אני היא . אוקטובר 1958 . הגעתי ברכבת, נוסעת לבדי . הנסיעה הייתה נעימה, האנשים שנתקלתי בהם מרגע שאני לבדי נעימים ומתייחסים אלי בכבוד, ואני מקווה שהטיול הקטן 2 שלי יצליח . אוקטובר 1958 . עשר שנים . באוקטובר 1948 הייתי כאן . למחרת בבוקר, בדרכה לבקר במוזאון הנגב, נזכרה כי בית המלון שלנה בו היה לפנים בניין שהתאכסנה בו אחת הפלוגות של גדוד 9 . המוזאון הוקם במסגד המוסלמי של באר-שבע : ״האולם הגדול והקריר על האשנבים והצוהרים המקומרים, הכיפה בעלת החלונות במרכז התקרה והעמודים עליה היא נשענת – מזכירים את ארץ 3 כששבה למלון, לפני חזרתה הביתה לתל-אביב, כתבה ישראל של אותם הימים״ . במחברתה את השיר ׳מסגד הפך מוזיאון׳ : מסגד הפך מוזיאון אבק צהוב . דרכי עפר . ענן מטיל צל . על עיר שטוחה, זרה . על מסגד אבל . חצר מעבר לחומה . סורג . עץ פלפל . ברחוב מיתמר עמוד חול, נישא ומתגלגל . כנפות הרעלה בשיניים, בדוית על עיניה תהל : גמל יחיד דוהר באופק ואיננו חדל . ורוד דק . שקיעה בגבעות . בטרם הליל, שקוף ודביק, ליל מדבר, אור נקרש יהל, החזיריני הרכ...
To the book |
|
|