הקדמה: השפה התכנונית ככלי של כוח ודמיון

הקדמה 12 באופן שאינו משקף בהכרח את העולם הממשי . הפרדוקס הוא, אם כן, שאנו זקוקים לגבולות, לקטגוריות ולהמשגות על מנת להבין את העולם ואף לחוות אותו, אולם אלו הם גם אמצעים של כוח המגבילים ומצמצמים את הבנתנו ופעולתנו בעולם ( 2011 , Jones ) . גם בשדה התכנוני אנו רגילים לחשוב באמצעות קטגוריות . תכנון, כשדה המבוסס על רעיונות מופשטים, זקוק לקטגוריות כאמצעי לטשטש את השונות ולצמצם את הריבוי ביצירתן של יחידות והבחנות ברורות . במובן הזה קטגוריות ומושגים תכנוניים אינם רק יוצרים את המרחב ומגבילים אותו, אלא גם מהווים שיקוף של היחס בין כוח לקבוצות חברתיות, בין כוח לעיצוב המקום ( חתוקה וקלוש, 2005 : 122 ) . כך שקטגוריות הן חלק מאותו "מרחב מופשט", מהידע האוטונומי של אנשי מדע ומקצוע, שאין בו דבר מתכונות הסובייקט, אף על פי שהוא משפיע עליו באופן ישיר ( שם : 122 ) . הדיון הביקורתי על ה"מרחב המופשט" ניסה לקשור מחדש בין התפתחותו של גוף הידע למקום ולפתח תהליכי עבודה שיאפשרו התערבות ומעורבות של השחקנים השונים בעיר ( פנסטר, 2012 ) . ואולם למרות הניסיון של הדיון הביקורתי לאתגר את גוף הידע ואת תהליכי העבודה במרחב,...  To the book