הגישה המסורתית: ריאליזם וניאו־ריאליזם

26 אריה גרוניק על פי גישת הריאליזם, מהותה של הפוליטיקה היא המאבק לעוצמה, ולפיכך כל ישות פוליטית מגדירה את האינטרסים שלה במונחים אלה . גישה זו מתאפיינת בשאיפה להגדיל תמיד את העוצמה, או באין ברירה אחרת - למנוע את צמצומה . לכן רואות כל הממשלות והמדינות בדאגה לביטחונן את מחויבותן העליונה . הדוגלים בריאליזם המדיני מכירים בכך שהפוליטיקה הבין – לאומית מתנהלת בסביבה אנרכית . המדינות הדוגלות ברעיון זה הן ריבוניות כיוון שהן אינן מכירות בשום סמכות גבוהה מהן שביכולתה לווסת ולהסדיר את יחסיהן ההדדיים . בוויכוח ההיסטורי באשר לדרכי המימוש היעילות ביותר של ביטחונה העצמי של הישות המדינית בסביבתה האנרכית נטו הוגים בולטים במאות ה – 17 וה – 18 - כמו ניקולו מקיאבלי ( Machiavelli ) , תומס הובס ( Hobbes ) וז'אן ז'אק רוסו ( Russeau ) - להציג תמונה פסימיסטית מיסודה של ריבונות המדינה . המערכת הבין – לאומית היא בעיניהם זירה ברוטלית שבה מתחרות ביניהן המדינות השונות כדי להשיג את ביטחונן על חשבון שכנותיהן . היחסים הבין – מדינתיים נתפסו אפוא כמאבק נחרץ לעוצמה המחייב כל מדינה לנצל ללא הפסק את יתרונה – שלה על חשבון זה ...  To the book