|
|
] 135 [ טִק ס י ז י ה ו ם כשהם מחוץ למסבאה : "כאן קובנט גארדן, לא גני האהבה" ; ראסק מספר לבלייני כי אימו הזקנה מתגוררת בקנט, "הגן של אנגלייה" ועוד כהנה וכהנה ) , נוכל לומר כי יש בסרט סמיכות רעיונית למיתוס גן העדן, אלא שהיפוך מכוון מבוצע כאן : הגבר הוא שאוכל את התפוח, הגבר הוא ש"יודע" את האישה ושאחראי להרס שלה . בספרו הנזכר לעיל של לוי-שטראוס הוא כותב : "בעוד אשר השקילות שלגבינו היא הרווחת ביותר, ואין ספק שהיא גם הנפוצה ביותר בעולם, מייחסת לגבר את המעמד של אוכל, ולאשה את המעמד של נאכל — בל נשכח שלעתים קרובות, במישור המיתי, הנוסחה ההפוכה היא הנתונה, 6 ( אזכיר את הניתוח של במוטיב של 'הווגינה דנטטה' [ הווגינה המשוננת ] " רצח ! שגיבורו מסתכן בנשיות ובהיסטריה כדי להשיג שליטה גברית בנרטיב ) . לפיכך אפשר לראות באכזריות שהסרט מפגין כלפי נשים עוד התוויה של הצורך הרווח בסרטי היצ'קוק להתכחש לדמיון אל האישה — ולהיבלעות בתוכה — צורך שלפי לוי-שטראוס מבסס את רגע החניכה של התרבות ושל המיתוס ( אין זה מקרה שספרו הנא והמבושל פותח בכמה מיתוסים על אודות התוהו ובוהו שגרמו נערים המסרבים לנטוש את עולם הנשים לט...
To the book |
|
|