מפגש שלישי: לידה

151 מפגש שלישי : לידה תמיר יכול להיכנס תכופות יותר . אני, שאין לי שום מעמד רשמי שם, הרבה פחות . כדי להיכנס לחדר של ניר, עוברים במבואה שבה יש ללבוש חלוק חד – פעמי וסביב הפה והאף מסכה ירוקה . אולי גם כפפות ? ניר טיפה פחות מעוך, אבל עדיין קטנצ'יק, וכל מיני צינורות מחוברים לו לגוף . מתי הוא חוזר אלינו ? אנחנו שואלים בכל הזדמנות . , We hope two three days הם חוזרים ואומרים . כבר שלושה אחים של תומר וברק היימן עזבו את הארץ ולילות שישי אצל האמא במושב נהיים יותר ויותר דלילים באנשים . אחרי שלושה ימים מקווים לבשורות טובות . נו, הוא חוזר אלינו ? לא . עוד לא התגברו על הזיהום, הוא צריך להישאר שם . אני מתקשר לדבר עם מנהל הסוכנות בארץ, אומר לו שלקחו לנו את ניר לעוד כמה ימים, ופורץ בבכי . אני מוצף רגשות, והבכי מנחם אותי" . בזמן שבועז מקריא את מה שכתב, תמיר מקשיב בריכוז . כשבועז מסיים, הוא מסתכל בתמיר, מאותת לו שעכשיו תורו . הוא נראה מסוקרן, וגם אני מסוקרנת . האם חלקו את סיפור הלידה המשותף שלהם בעבר, כל אחד מנקודת המבט שלו, כמו כאן ? תמיר : "לקראת הלידה הייתי בעמדה פשוטה : 'בוא מותק, אני כאן, ממתין לך, ...  To the book