|
|
75 מפגש ראשון : אבהות שאני אוהב לקרוא איתו יחד . 'תודה,' אני אומר לו, 'זו מתנה נהדרת . ' 'חכה, זה לא הכול . ' הוא מגיש לי ברכה שכתובה על פיסת נייר עם מעט מילים צבעוניות, בקו לא ישר . 'רציתי להגיד לך תודה על זה שאתה אבא שלי, שאתה עושה דברים בשבילי, מטפל בי כשאני חולה, חוזר מוקדם בשבילי מהעבודה, בשבילי אתה האבא הכי טוב בעולם . ' אני ממש מתאפק, אבל אולי בורחת לי איזו דמעה, ואני קם לחבק אותו, הוא מתחבא מאחורי הפוף האדום בפינה ובא אלי, לא מסתכל לי בעיניים . 'מה ? מה ? ' 'זה כל כך מרגש ומהלב, תודה,' אני אומר לו ומחבק אותו הכי חזק שאני יכול, מנסה לנצור אותו ואת הרגע הזה לעד . אני ממשיך להסתכל בברכה הכל – כך נוגעת ללב הזאת ומנסה להבין מאיפה המילים האלה שבחר לגמרי לבד, הוא תמיד רוצה שאנחנו נכתוב בשבילו ברכות . הוא חוזר מהשירותים, לא, אין שם בעיות, ואני מסתכל בהליכה העדינה שלו ובידיים הרכות שהתחזקו, ועל הפלא הזה, קיומו בעולם . אני מסתכל עליו ורואה כמה הוא גדל ומבין שלא רק הוא השתנה" . יניב מגיב בדף הפייסבוק : "מתן, קראתי את הטקסט שכתבת על אבהות וסיימתי אותו בתחושת שלמות של סגירת מעגל . חוט האבהו...
To the book |
|
|