כי רֻתחו בי מעיים

עינת ברעם אשל 361 שאיננו בו בזמן גם מייצג ממשות . 188 בכך הוא המחיש את ההשפעה הגדולה שנודעה למבקרים האזרחיים הרוסים על השקפת עולמו, שאותה חשף בזיכרונותיו . השפעה זו הייתה גם סגנונית, ובהקשר זה מאלפים דברי המבוא שהקדים יהל"ל לפואמה "אלחנן" ( תרל"ח - תרמ"ב ) : "כי לא עשיתי בספרי זה השפה לעִקר, אנכי התאמצתי רק כי תהי נקיה וקלה" — הסביר יהל"ל, בניסיון למצוא מסילות אל לב קוראו ; "וגם אתה בטח לא ילד משחק הנך ולא בתולה עסוקה בכחל ושרק ופרכוס . " 189 דברים אלה, סבורה יהודית בר-אל, מעידים על כך שיהל"ל תפש את הלשון השירית כסדרה של קישוטים חיצוניים, מעין מותרות, הנכפים על הלשון הישירה ומקשים עליה להעביר את מסריה . מסרים אלה הם הם עיקר תפקידה של השירה בעוד מידת ה"רוֹממוּת" וה"שכלול" של השפה היא שולית ומשנית בעיניו . 190 לסוגיית השפה הנקייה והקלה של יהל"ל ב"אלחנן" התייחס גם עוזי שביט בספרו המהפכה הריתמית , ובו טען כי יהל"ל בחר מדעת בריתמוס החופשי למחצה כדי לשוות לשירו נופך פרוזאי משוחרר . 191 בדבריהם השקולים של בר-אל ושביט יש ממש, אך הם אינם מביאים בחשבון את קשייו של יהל"ל לאמץ אל שירתו את הנורמות ...  To the book