עינת ברעם אשל 289 שלוש שנים לפני סיפורו הראשון "מסתרי בית צפניה" ( 1873 ) . בפליטון הזה מטיף הרב טודרוס לאחדות ולמתינות וטוען כי חובת הרבנים היא "לשים לב לכללות האומה [ . . . ] לרתק בלולאי אהבה את כל בני עמם, ולבלי יצורו המשכילים שבהם את מחזיקי-הישנות, והארטדוקס לא יקל בכבוד הנאור, כי משדי עם אחד יינקו . " 188 גם כיוצר הותיר ברודס על חוקרי יצירתו רושם מתון : מרדכי רבינזון הגדיר אותו כמי שהוכיח "את חשיבותה של היהדות הליביראלית, המתונה והנאורה, המצרפת יחד את רוח המסורה עם מנעמי התרבות האירופאית והמחשבות החדשות . " שמחה קופשטיק ראה בו את ראשון הסופרים שלא מצא עוד בילידי הגטו חומר לביקורת ולמהתלות שנונות . ההפך הוא הנכון, טען קופשטיק ; הוא דלה את ה"מרגליות" של היהדות — את היותה מסגרת דתית מוארת וחמה שמאמיניה מסורים לה מסירות נפש — והציגן לראווה . 189 בהקשר זה כדאי להזכיר, כי זמן לא ארוך לאחר פרסום סיפורו העברי הראשון, פרסם ברודס את סיפורו היידי הראשון ( 1874 ) , ועל אף שלא התמיד בכתיבה דו לשונית בשנות השבעים, הוא הגן עליה בגלוי וקידם בברכה כל פנייה ספרותית אל הקהל האורתודוכסי-עממי . 190 אח...
To the book