מה פתאום יש שיטפון של נשים סופרות (1996)

106 הסיפורת בארץ — הייתה בית הכנסת של האדם החילוני . אף הועתק בה הדפוס של בית כנסת : הסופר רואה בה את עצמו כמי שהתקדש לעמוד לפני התיבה, וכך תופסת אותו גם המערכת הקולטת . דהיינו, כאֶת מי שמשמש פֶּה לאני הקולקטיבי של העדה בשעה הרת עולם . דמות הגיבור של הסופר באה לייצג היבט זה או אחר של מצבה הקיומי של האומה . האירועים בחיי הדמות באים לשקף את הגורל, את הערכים ואת השאיפות של הכלל . נקודת הראות היא זו שכּל אדם מישראל, מן הצד הלאומי שבקרבו, יכול ואמור וחייב להזדהות עִמה . התפילה הזאת הייתה תפילתו של הציבור . וכמו בבית הכנסת, נתפסה כתפילה שהיא מדרגה גבוהה יותר, ובעלת דחיפוּת רבה יותר, מתפילת היחיד שעניינה הוא בסך הכול הפרט בדל״ת אמותיו . כל שיש לאישה סופרת לספּר על היות אדם מנקודת מבטה, בהסתמך על בבואת העולם כפי שהיא מצטלמת אצלה, היה אם כן שלא לעניין . הוא נחשב לעיסוק בנושא צדדי וטריוויאלי, שהוא מחוץ לזירת המעשה העיקרי . משהו כמו גלויה מצוירת מן הפרובינציה . או מכתב מן העורף . או כמו רחש של קול יחיד הבא בבית הכנסת מכיוון הקומה של עזרת הנשים למעלה ומפריע את הסדר התקין של מהלך העשייה . מפריע — ל...  To the book