|
|
185 את התשוקה העצומה של שבי ציון לארצם, אלא גם את המטאמורפוזה המופלאה שחלה בהם עם הגיעם ארצה : "דּוֹבְרִים בִּלְשׁוֹנוֹת צְמֵאוֹת / בָּאִים אֶל אֶרֶץ יְבֵשָׁה . / בְִּרִדְתָּם בַּעֲפָרָהּ הֵם מְשִׁילִים מֵעֲלֵיהֶם / אֶת רַגְלֵיהֶם, בַּדֶּרֶךְ אֶל גֵּבֵי הַמָּיִם" ( חלק א ) . ההזדהות העמוקה של העולים, ושל המשורר באמצעותם, עם הארץ היבשה והצמאה למים — אחד המוטיבים המרכזיים ביצירתו של סיון — מיוצגת באמצעות הלשון המטאפורית בשיר ובאמצעות החזיון הסוריאליסטי של הפיכתם לצפורים גדולות . בחלקו השני מגייס השיר כמה משירי הילדות של גן הילדים ושל כיתות היסוד בארץ-ישראל של שנות העשרים והשלושים, דוגמת "קומו עורו ציפורי שיר / אל הגן ואל הניר" או "בוקר בא", 122 כדי לייצג את תום הנעורים השובבי של ילדי ארץ-ישראל, שקיומם בארץ קושר יחד הוויה כמו-קרקסית עם פסטוראלה כפרית : "יַלְדֵּי הַמַּיִם הַשְּׁזוּפִים / מְצַחֲקִים בְּצֵל יָרֹק . / כְּלֻלְיָנִים שַׁלְוֵי-פָּנִים / הֵם מְהַלְּכִים עַל מִגְדְּלֵי- / הַמַּיִם . כְּמוֹ עַל כְּלוֹנְסָאוֹת . / לְהַאֲכִיל מִידֵיהֶם / אֶת צִפֳּרֵי הַשִּׁיר וְאֶת / רוּחוֹת הַבֹּקֶר...
To the book |
|
|