|
|
179 של הגר המקראית כסמל של נשיות ילידית מובהקת . הגר של סיון — שאך מעט מאוד פרטים בשיר מזכירים את בת דמותה המקראית — כמו צמחה מרחם חולות המדבר והפכה לאחת איתם או, בלשונו של המשורר בבית השלישי ( מתוך חמישה ) : אַתְּהָיִית אֱלִילָה לַחוֹלוֹת הָרַכִּים . אַתְּהָיִית לָהֶם אֵם, וְאָחוֹת, וְאִשָּׁה ; אַתְּהָיִית תְּפִלָּתָם בַּלֵּילוֹת הַזַּכִּים וְקָרְבָּן הַיָּמִים עֲכוּרֵי הָאָשָׁם . זהות מקומית אוטוכטונית מאפיינת גם את דמותה של רחב, בשיר בשם זה שהתפרסם ב בשלושה ( תשי"ג, עמ' 37 ) . השיר, שתואר על-ידי המשורר והמבקר משה בן שאול ( 1953 ) כ"שיר מצוין", מעמיד במרכזו חוויית התבגרות של צעיר "רך כילד", שהמפגש הארוטי המסעיר עם רחב, האישה-האם, מחולל בו קונוורסיה חדה של הפיכתו לגבר ( גם אם גבר מיוסר ) . אריה סיון מעניק פרשנות חופשית למדי לדמותה של רחב המקראית, פרשנות ההולמת את תמונת העולם הפרוטו-כנענית, שאפיינה את כתיבתו באותה העת . האופי המיתי והאדיפאלי של מערכת היחסים, שבין הדובר לבין האישה הארכיטיפית, המזוהה עם אימא-אדמה, מגיע לשיאו בבית האחרון בשיר, כאשר הדובר צופה את המפגש הנוסף, הבלתי נמנע, ב...
To the book |
|
|