|
|
155 בְּעֵין כָּרֶם הַנְּזִירוֹת בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַחֹרֶף הָאָרֹךְ מַעֲלוֹת עַל יְדֵיהֶן יְרֹקֶת, מִמֵּרוּק פַּעֲמוֹנֵי גּוּּפָן . וּבָאָבִיב בְּקוּם הָרוּחַ מִמְּרוֹמֵי הַר-הַזֵּיתִים מְדַנְדְּנִים פַּעֲמוֹנִים בְּמִגְדְּלֵי-שֵׂעָר דַּקִּים . פַּעֲמוֹנִים קְטַנִּים עוֹנִים לְמַגְּעֵי הָרוּחַבָּם, רִמּוֹנֵי-פַּעֲמוֹנִים נוֹשְׁכִים אֶת לְשׁוֹנָם . ביקורת הספרות כבר עמדה על הפנמתה של החוויה הארוטית בשיר, לאחר שלא באה על סיפוקה . גם במגמת האיפוק והצמצום הלשוני והפרוזודי המוצאים את ביטויים בשיר, עסקה הביקורת . 94 אלא שראוי לתת את הדעת על משמעותם של ציוני המקום בשיר הקצר והדחוס הזה . המנזר שאליו 'מרפרר' השיר הוא, מן הסתם, מנזר האחיות ציון ( Les Soeurs de Notre - Dame de Sion ) , שהוקם בעין כרם לפני כמאה וחמישים שנה, כדי לשמש מרכז סיוע ליתומות נוצריות-מארוניות מלבנון, שהוריהן נהרגו בידי פורעים דרוזים . על הר הזיתים הנזכר בשיר, המצוי ממזרח לעיר העתיקה של ירושלים, אין צורך להרחיב, שכן, זהו מקום הידוע כקדוש ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, ומסורות רבות קשורות בו . 95 הנקודה המעניינת בשיר, דבר אופייני ...
To the book |
|
|