134 התמימות של מי שגדל כילד על חופי תל-אביב, עם אימי מלחמת העולם השנייה . בולט ביניהם השיר ה'פשוט' : "על חטאַי" ( עמ' 55 - 56 ) , שבו משחזר הדובר בלשון פרוזאית "הוויה תל-אביבית חושנית" ( הולצמן, ,2006 עמ' 343 ) , ובמסגרתה הוא מונה את חטאי ילדותו, רובם בתחום הארוטי, בתקופת מלחמת העולם השנייה . כל אחד מן החטאים מתוארך היטב במעין יומן של רגשי האשם של המשורר, המבליט אף הוא את זהותו המקומית הארצישראלית : "בְּחֹרֶף אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים" ( בית א ) , גניבת פירות בפרדס ; "בַּקַּיִץ שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה" ( בית ב ) , לקיחת שילינג מחייל אוסטרלי בהבטחת שווא לספק לו בחורה בתמורה ; "בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַחַת" ( בית ג ) , השתעבדות פולחנית לחום השמש, בתקווה להגיע לסיפוק מיני , "וּבִשְׁנַת אַרְבָּעִים וְשָׁלש " ( בית ד ) , הצצה מבעד לתריסי החלון על אשת שכנו המתפשטת . אלא שמעל לקטלוג חטאי הילדות ה'נוראים' הללו, רובם, אגב, מלווים בקרני "שֶׁמֶשׁ מְלַטֶּפֶת" ( לא שורפת, חס וחלילה — ש . ה . ) , מרחפת לה, שלא מדעתו של הילד, אך ודאי מדעתו של המשורר, מציאות הלקוחה מזמן וממקום אחרים לחלוטין, שבה...
To the book