79 לפיה התרבות, על מכלול מרכיביה, פועלת כדי לענות על צורכיהם הממשיים של בני אדם במסגרת החברתית . לפיכך, לא ראה את תפקידו העיקרי של המיתוס בהסבר המציאות או בייצוגה הסימבולי ( להלן, הסטרוקטורליזם ) . מלינובסקי תפס את המיתוס ככוח פעיל, המעניק לגיטימציה להווה ולסדריו החברתיים . לשון אחר, המיתוס משמש, לטענתו, אמצעי לחיזוק האתוסים והערכים המקובלים בחברה ; ערכים, שאת עקבותיהם ניתן לזהות, כביכול, בתוך מציאות עליונה, על-טבעית . מיתוס הגירוש מגן העדן, למשל, בתרבות היהודית ( והנוצרית ) , נבחן, לפי מלינובסקי, לא על-פי ערך האמת שבו, אף לא על-פי הדרך שבה הוא מפרש את הקיום החברתי, אלא ככלי להצדקת ערך העמל ( "בזיעת אפיך תאכל לחם", בראשית , ג, פס' 17 ) . גם מיתוס המקום נועד, על-פי מלינובסקי, להבנות את תחושת הקשר והשייכות של בני המקום אל האדמה שהם יושבים עליה . סיפורי המקום השבטיים נועדו, ביסודם, למסד את מקום הפולחן, ומניה וביה, את פולחן המקום . במקביל טיפח מיתוס המקום את הסטאטוס והפריווילגיות של שושלת המייסדים, או של בני המעמד השליט בחברה, ובכך תרם לליכוד השבט ואחדותו . למרות העובדה שמחקריו האנתרופולוג...
To the book