התפיסות והדימויים של ארץ־ישראל וירושלים בספרות הנוסעים המערביים של המאה ה־19

התפיסות והדימויים של ארץ ישראל וירושלים בספרות הנוסעים המערביים של המאה ה 19 בחיבורים קודמים עמדנו על ההיקף והאופי של ספרות הנוסעים המערביים לארץ-ישראל במאה ה . 19 י לאחרונה אף ניסינו להגדיר ספרות זו כדלהלן : "ספרות של אנשים בעלי תרבות מערבית אירופית ( למעט האוכלוסייה הערבית המקומית , הפקידות העות'מאנית ואוכלוסיית היישוב החדש המתערה בארץ , ( המתארת את _ארץ ישראל בצורות שונות ( כתב , ציור , תמונה וכדומה , ( כתוצאה מביקור או משהייה בה במאה ה . 19 במאמרנו הנוכחי בכוונתנו לעסוק בתפיסות ובדימויים המצויים בספרות זו , בנושא _ארץ ישראל וירושלים . ארץ קדושה אלוהית במשך מאות שנים נתפסה ארץ ישראל _על ידי אנשי המערב האירופים מבחינה _גיאוגראפית וכרטוגראפית , כארץ קדושה , שמימית , בעלת אופי על זמני . ארץ , שהאלוהות שוכנת בה , ושהזמן הקובע עבורה הוא זמן ההתהוות של הדתות היהודית והנוצרית . במאה _ה 19 החלה תפיסה _דתית מיסטית זו מפנה מקום לתפיסות דתיות _ראליות הרבה יותר , באשר למהותה של הארץ והמקומות שבתוכה . עם זאת , ניתן עדיין למצוא גם כספרות הנוסעים המערבים של מאה זו עדויות רבות לתפיסה דתית מיסטי...  To the book