היום שאחרי "תמר"

ב ן ה ת ר ב ו ת ה ו א ה מ ש ו ט ט [ 141 ] שהיה מצאצאיה האחרונים של שושלת לא ארוכה מדי של בתי קפה ספרותיים בישראל . מה שנגלה לנגד עיני המבקר ב"גיחות" אלה דמה להגדרה אפשרית של הערך "תמר" במילון הפסיכיאטריה הספרותית- מקומית : במשך שנים רבות נתפש המקום כבית מחסה ליוצרים עזובים, אבודים או שיגעוניים . אלא שהגדרה פופולרית זו אינה מדויקת ודומה שהחמיצה את ייחודו של המקום . מי שלא היה בן בית ב"תמר" אך התבונן במתרחש בעיניו של נווד תרבות יכול היה לקבוע בנקל כי מוסד זה לא היה רק מקום מפלט לאבירי השולחן העגול ( כלומר, לבטלני הספרות ) או בית מרפא לגרפומנים . "תמר" היה המקום שבו "היומיום הספרותי" גילה את פניו האמיתיים ; מקום שמתפענחים בו סודותיה האנתרופולוגיים של הספרות — על מתחיה, תהפוכותיה ושיממונה . מקום שמתברר בו פעם אחר פעם מה מקומה של הספרות בקרב קהיליית האמנים ובקרב החברה שבה היא נוצרת . העוסקים בניסיונות הגדרתו של שדה הספרות מרבים להזכיר מיני מאבקים בין בעלי אינטרסים, מושאי מאבק משותפים וחוקי משחק מוזרים להפליא, שעדת הנאבקים ממציאה לעצמה ומשמרת בכל כוחה . גם המלים המשונות "מרכז" ו"שוליים" תופע...  To the book