פרק רביעי: דיפלומטית ישראלית ראשונה במוסקבה

66 ב שלהי מאי 1948 שוב יצאה גולדה מאירסון למסע גיוס תרומות באמריקה שנועדו למימון רכש צבאי ואזרחי, שהיה נחוץ כאוויר לנשימה להבטחת קיומה של המדינה החדשה . כמו בשליחותה הקודמת, בתחילת השנה, גם הפעם הצליחה גולדה לגייס כחמישים מיליוני דולרים הודות לשעת הרצון היחידה במינה, שפתחה את לבם ואת כיסם של יהודי ארצות הברית . לפני צאתה לאמריקה הציע לה שר החוץ בממשלה הזמנית משה שרת להתמנות לצירת ישראל במוסקבה . בזמן שהותה בארצות הברית קיבלה ממנו הודעה רשמית כי הוטל עליה התפקיד במוסקבה . המינוי לא היה לרוחה כיוון שסברה שאינה מתאימה לחיים דיפלומטיים, וחשה כי בכך תורחק מזירת ההתרחשויות הראשוניות והמעצבות בארץ : ‘ההרגשה שדווקא השנה הזאת, הראשונה, אהיה בגולה, אני מודה ומתוודה שלא קל לי . 1 [ . . . . . ] קצת עצוב להיפרד מהארץ דווקא עכשיו’ . נראה שהרקע למינויה של גולדה לצירה במוסקבה ולא בוושינגטון, שהייתה לכאורה מקומה הטבעי, היה המחויבות שחש שרת כלפי אליהו אילת, שכבר ישב 2 נוסף על כך, יחסיו של בוושינגטון זה כשלוש שנים . שרת עם גולדה היו מתוחים . הוא היה חשדן כלפיה 3 וייתכן והמעיט בהערכת יכולותיה האינטלקטואלי...  To the book