ז. 'בכיתי בלי יכולת להתגבר על הבכי' − פגישות עם המלך עבדאללה − קמה מדינת ישראל

62 המלך הבהיר לשומעיו כי בניגוד לפגישה הקודמת כעת אין הדברים נתונים לשליטתו בלבד והוא אינו אלא 'אחד מחמישה' ( נוסף על שליטי מצרים, סוריה, לבנון ועיראק ) . לשאלתו-דרישתו של המלך מה החיפזון להכריז כעת על המדינה היהודית במקום להניח למלך להשתלט על ארץ- ישראל ולאפשר ליהודים לחיות באוטונומיה עם ייצוג בפרלמנט, ענתה לו גולדה : 'לדעתי עם שחיכה אלפיים שנה, אי-אפשר לומר עליו שהוא "ממהר", ונדמה היה שהוא מקבל זאת' . 109 מאמצי השכנוע להניא את המלך מהחלטתו מתוך הכרה כי היהודים יכולים להיות בני בריתו כשלו . גולדה אמרה לו : 'אנחנו נילחם', והמלך ענה : 'חובתכם להילחם' . בתום השיחה הוגשה כמנהג סעודה דשנה, אולם האווירה הייתה מתוחה מאוד . גם גולדה וגם המלך עבדאללה הביעו את צערם על שפיכות הדמים המיותרת הצפויה וגולדה נפרדה ממנו במילים : 'ניפגש לאחר המלחמה', והמלך השיב : 'אינשאללה' . 110 באווירה קודרת ובתחושת כישלון חזרו גולדה ודנין בדרך חתחתים לנהריים ומשם לתל אביב, וכבר למחרת הגיעה גולדה לישיבה במרכז מפא"י . לפני שהחלה בדיווחה במליאה על התנהלות הפגישה הגורלית עם מלך עבר הירדן ( תעודה 21 ) היא שלחה פתק אל בן-...  To the book