|
|
286 | נהירין לנו שבילין דהודו / שמעון לב האשראם . גנדהי שכב חולה וחלש במיטתו וקיבל אותו למשך כעשרים דקות בלבד . אולסבנגר תיאר ביומנו את אווירת הפגישה המעיקה ואת הסקפטיות שלו . באזכוריו השונים לגבי גנדהי ביומנו, הביע את היעדר הסימפטיה שלו למנהיג ההודי . ביומנו הוא כינה אותו "רבי" ובכינוי הלא - מחמיא "לֶעמל" : לעמל ישב על מיטתו חלש ביותר, שכן זה עתה החלים ממחלה . על הרצפה ישבו חמישה עשר מתלמידיו . קיבלתי מקום בקצה המיטה . שוחחתי איתו כעשרים דקות . כל הסביבה לא נשאה חן בעיני . אך איש לא יכול היה לחוש בכך . סיפרתי לרב'ה הכול בפירוט . הרב'ה שתק והתלמידים האזינו . הוא סיפר לי שקלנבאך שלח לו מברק ואמר שהוא יהיה אתו לכל המאוחר בסוף אוקטובר . הוא ציפה מאוד למכתב הזה . כשאמרתי לו שק . [ קלנבאך ] היה חבר פעיל ביותר בפדרציה הציונית של דרום אפריקה, הוא אמר : "אני יודע ! אבל הרי יש לו כל כך הרבה קרובי משפחה עניים" . כך הוא מבין את הציונות . החלטתי לתת לק . להתמודד עם הגיבור "התיש" שלו . 652 בהתייחסו להערתו של גנדהי על הציונות של קלנבאך, אולסבנגר רשם במרירות ביומנו "כך הוא מבין את הציונות" ולכן החליט...
To the book |
|
|