|
|
222 | נהירין לנו שבילין דהודו / שמעון לב וניסה לנחמו בכך שכעת ישנם אנשים רבים הסובלים יותר בעטיה של המלחמה . גנדהי תיאר לקלנבאך את חיי האשראם ופועלו בהודו וסיפר על בעיותיו עם אשתו בעקבות הכנסת משפחה של "פאריה" ( "מנודים" ) לאשראם שלו . הוא חזר 536 שוב ושוב על כך שהוא מצפה לבואו הקרוב להודו מיד עם תום המלחמה . רבים ממכתביו של קלנבאך לגנדהי לא הגיעו ליעדם בגלל המלחמה . עם הזמן גנדהי חש שקשריו עם קלנבאך הולכים ומתרופפים . במכתבו האחרון ששלח ( עד שהקשר בין השניים חודש ב - 1920 ) כתב גנדהי על רגשותיו כלפיו : כמה פעמים רוצה אני לחבק אותך [ . . . ] חברותנו לבטח היא חברות אומללה אם אינה יכולה לחכות ולהיות איתנה וטהורה יותר עקב הציפייה המייגעת . ואחרי ככלות הכל, מה היא הצורה הפיסית ? כאשר שרקתי אתמול באוויר והתבוננתי בעצים, ראיתי שמתחת לכל השינויים שעברו עצים עצומים אלו מדי יום, היה משהו שהתמיד . לכל עלה יש חיים נפרדים משל עצמו . הוא נושר ונובל . אך העץ ממשיך להתקיים . כל עץ נופל עם הזמן או כתוצאה מכריתה אכזרית, אך היער שהעץ הינו רק חלק ממנו חי, וכך גם לגבינו — העלים של העץ האנושי . אנו יכולים ...
To the book |
|
|